RpgvvtYAQeqAIs1knERU_vegetables

מחשבות צמחוניות

כמעט שנתיים עברו מאז שהחלטתי לעבור לצמחונות/על גבול הטבעונות. התחלתי בקצה הטבעוני, והלך לא רע. זה לא היה קשה מדי, לא הייתי רעב מדי, וזה אפילו היה מעניין לגלות פתאום מה יש בתוך הדברים שאני אוכל וללמוד איך אפשר לבנות מאכלים חדשים ולמצוא טעמים בדברים שלא הכרתי. אחרי כמה חודשים נשברתי קצת עם הגבינות (הן טעימות, אני מודה), אז התפשרתי על צמחונות עם הימנעות ככל האפשר מחלב, דבש וביצים, וכוונה להגיע לטבעונות מלאה מתישהו בעתיד.

אני מוכרח לציין שאני מרוצה מזה מאוד. אני מרגיש מעולה, גם פיזית וגם מעבר לכך, נפשית או משהו. לפני חודש עשיתי בדיקות דם וכל הנקודות שהרופא הדגיש בגלל הצמחונות – חלבון, ברזל, ויטמין B12 – תקינות לגמרי. לא ״חסר לי״, ואני לא מתגעגע יותר מדי, להפך, זה עוזר לי להרגיש טוב עם עצמי. בגדול, טבעונות מרגישה כמו צעד גדול בדרך הנכונה להסתכל על החיים, צעד פנימי שהוא חיובי מאוד.

𝒱

זה לא קשה להיות צמחוני. בכלל לא. במשפחה קיבלו את זה יחסית בנחת (למזלי אחי סלל את הדרך שנים לפני כן), וארוחת שישי היא כמעט לחלוטין צמחונית. בעבודה אני אמנם נגרר לעתים לשיחות כאלו ואחרות, ולעתים נאלץ להתפצל לאכול לבד כי שאר הצוות לא רוצה לוותר על חזה תרנגול לצהריים, אבל בסך-הכל יש סביבי לא מעט אופציות סבירות לארוחת צהריים בריאה וצמחונית, וקל להסתדר.

בבית, עם סתיו שהיתה צמחונית שנים לפניי, המטבח מלא בכל-טוב ירוק ובריא מהשוק הסמוך, במקרר תבשילים מיוחדים שהמצאנו ועמלנו עליהם בעצמנו, ומסביבנו העיר מלאה באופציות טעימות בכל מקום שמכבד את עצמו, וכמה מקומות נפלאים שהם צמחוניים לגמרי. ואם מתחשק לוותר לרגע על הבריאות, החברים הוותיקים בירה וצ׳יפס הם למזלנו טבעוניים ונפלאים.

𝒱

דבר אחד שהקפדתי עליו מאוד הוא לא להטיף לאנשים ולא לבקר את חוסר-צמחוניותם. לא כי לא מגיע להם, וגם אין לי בעיה שאחרים יטיפו להם. פשוט כי אין לי כח, ואני רוצה לאכול בשקט. לא שמתי לי למטרה להפוך את כל סביבתי לצמחונים, ואני לא מאמין שאם אחפור לכולם הם ימירו את אמונתם. כמו מחלוקות פוליטיות או דתיות, אני יודע שאני צודק והם טועים, אבל אני גם יודע שאין לי את הכלים לשכנע אותם. אני בסדר עם זה.

אבל הם לא. זה השיעור הראשון שצמחונות לימדה אותי על אנשים לא-צמחוניים. ברוב המוחלט של המקרים, הם ידאגו ליזום שיחה על הצמחונות שלי מול אי-הצמחונות שלהם. הם ידאגו לציין שהם לא צמחונים, ושזה בטח קשה, וכמה קיצוניים ומשוגעים הטבעונים. הם ידאגו לספר שלמעשה, הם לא אוכלים כל-כך הרבה בשר. רק בסוף השבוע. רק בארוחות ערב. הם כמעט צמחוניים! הם מקפידים לקנות רק ביצי חופש. הם הפסיקו עם חלב. הם אוכלים רק דגים. הם מעדיפים דגים שנלכדו בטבע, זה יותר מוסרי. הם שותים קפה עם חלב סויה. אם הם רק יכלו, הם היו אוכלים צמחוני כל השבוע וסטייק טוב בשבת. הם תוהים לגבי טבעו של האדם, האם הוא אומניבורי במקור. הם לא חושבים שזה הוגן לקרוא להמבורגר צמחוני ״המבורגר״. הם לא היו מסוגלים בלי פרגיות. הם לא חושבים שזה כל-כך חשוב. הם לא אוהבים את המרקם של טופו.

ובכן, לה די דה. אף על פי שאני מקפיד – בחיי – אף פעם לא ליזום את השיחות הללו, המציאות שמה אותי בשיחה כזו בארוחת צהריים כזו או אחרת לפחות פעם בשבוע, ועם כל אדם חדש שאני פוגש. אני משתדל לפטור את השיחות בהנהונים שקטים, בתשובות קצרות. כאמור, אין לי כח ואני רוצה לאכול בשקט. אבל, במעין תצורה הפוכה של הבדיחה הישנה על טבעונים, אוכלי הבשר תמיד דואגים להזכיר לי שכאלה הם, שקיים בינינו ויכוח ושעלינו לנהלו כרגע.

ברוב המקרים אין לי כח ואני שותק, על אף שהשיחות האלה מפריעות לי, כמו שריח הבשר מהצלחות שלהם מפריע לי. שני הדברים מעוררים בי בחילה. אף טיעון לא יכול, לדעתי כמובן, להצדיק שחיטה של חיות וכרסומן לארוחת צהריים. אף צורה של הריגה, לדעתי, לא יכולה להיות מוסרית יותר מאחרת, במיוחד כשמדובר בבעלי חיים חפים מפשע. אף טיעון של ״זה טעים״ לא יכול לתקן את הבעייתיות המוסרית העמוקה פה. אף הסבר היסטורי או ביולוגי לא יכול לנצח את העובדה שאפשר בלי, יש הרבה אנשים שלא אוכלים בשר, והם בסדר, אז כאילו, בשביל מה.

ובעיקר – אם הם כל-כך בסדר עם איך שהם, אם הכל כל-כך טוב ותקין, למה חשוב לציין את זה שוב ושוב? אולי (רק אולי) הצלחת שלי מאתגרת אותם איכשהו, מעמתת אותם עם מחשבות מודחקות מקצות המוח, על זה שאולי זה לא בסדר, אולי זה לא נכון?

אבל אין לי כח, אני רק רוצה לאכול צהריים בשקט.